גם אחרי שנחזור לשגרה, יהיו הרבה שכירים שלא יהיה להם לאן לחזור. רבים מהם יהפכו להיות עצמאיים (כמו שקרה אחרי 2008) אלא שהמדינה עדיין לא ערוכה להתמודד עם ההשלכות והמשמעויות של עצמאיים רבים יותר – ללא רשת ביטחון ועם מעט מאוד אמון במערכת.
מאת: מערכת רכסים | 06.05.2020
תמונה: Unsplash
עשרות אלפי עצמאיים מחכים בימים אלו בקוצר רוח לבשורת הפעימה השנייה של המענק לעסקים, אותו התחייב האוצר להעניק לעסקים שיוכיחו את הפעילות שלהם נפגעה כתוצאה מהקורונה. רובם לא קיבל מענק בפעימה הראשונה וחלק גדול גם לא יקבל בפעימה הזו. בשל הכאוס השורר במשרדי האוצר ובמשרדי הרו"חים שלא תמיד יודעים לתת תשובה מלומדת ללקוחותיהם, הסיבות לדחייה לרוב אינן ידועות.
המציאות הזו מוכיחה שוב שהמדינה לא מספקת שום רשת ביטחון תעסוקתית לעצמאים - לא בימים של שגרה וגם לא בימים של משבר – מגיפה או מלחמה וכדומה. לצורך השוואה: בעוד שהשכירים מקבלים דמי אבטלה בגין חל"ת, ללא קשר להכנסת בן או בת זוגם וביחס למשכורתם, הזכאות של עצמאים נמדדת לא רק לפי גובה הכנסות העסק (מעל 24 אלף שקל ופחות מ–240 אלף בשנה), אלא גם לפי הכנסות התא המשפחתי. עצמאי שחי בתא משפחתי שהכנסתו מעל 340 אלף בשנה, אינו זכאי למענק.
הנתון הזה אמור להטריד גם את עולמם של השכירים, וודאי אלה שיצאו לחל"ת, שמהווים כיום כ-25% מהמשק (כ-10% מהם פוטרו באופן רשמי מהעבודה). רמי גראור, מנכ"ל שירות התעסוקה מעריך כי כ־400 אלף מובטלים לא יחזרו למעגל העבודה וכי הרבה מהמפוטרים יחליפו מקצוע או יפנו לדרך עצמאית.
העולם כולו נהיה עצמאי יותר
כתבה שפורסמה במגזין דה מרקר (סיון קלינגבייל ודפנה מאור - 04.05.20) תיארה בצורה מפורטת את מה שעתיד לקרות במצב הנוכחי: בשנים האחרונות מתחילה להשתרש ההבנה כי התמונה מורכבת יותר מכפי שנדמה וכי לא כל העצמאים הם כאלה מבחירה. למשל, היעדר הזדמנויות למציאת עבודה כשכיר מביא לכך שבפריפריה יש יותר עצמאים מאשר במרכז; ושינויים בשוק העבודה גרמו לכך שבתחומים שלמים יחסי העבודה הם של "ספק־לקוח" וכמעט אין בהם שכירים. עם זאת, לא היה בכך כדי לגבור על החשדנות הבסיסית של הממשלה: עצמאי הרי מעסיק את עצמו, ויכול להחליט להפסיק לעבוד. "האם אנחנו צריכים לממן לו חופשה במקרה כזה?" שואלים בממשלה.
בארגוני עצמאים בישראל ובעולם מקווים כי כעת יחול שינוי בתפישה לגבי חשיבות הסדרת רשת ביטחון סוציאלית לעובדים בהעסקה עצמית. בעולם, חלקם של עובדים בהעסקה עצמית גדל, במיוחד לאחר המשבר הכלכלי ב–2008 — וההנחה היא שגם בעקבות משבר הקורונה תהיה ירידה בשיעור השכירים ועלייה בשיעור העצמאים, משום שחברות יתייעלו ויצמצמו כוח אדם.
בישראל החוק מאפשר תשלום של דמי אבטלה למי שעובדים כעצמאים או כפרילנסרים ברשימה סגורה של כמה משלחי יד — ובהם מרצים, מדריכים ואמנים בתחומים מסוימים המועסקים לפי הסכם. רשימת המקצועות נקבעה בצו שפורסם ב–1972, והוארכה בפעם האחרונה באמצע שנות ה–90. בתיקון לצו מ–1981, לדוגמה, נקבע כי מורי דרך אמנם זכאים לדמי אבטלה, אך הזכאות תישלל מהם אם בבעלותם כלי רכב להסעת תיירים. בביטוח הלאומי סבורים כי ההגבלה בעניין הבעלות על כלי רכב מיושנת וצריכה לעבור מן העולם.
רמת הביטחון התעסוקתי בישראל, כמו בעולם, נמצאת בירידה זה שנים כתוצאה מצניחה בשיעור העובדים המאוגדים ובשל הצורך של חברות בגמישות העסקה. ואולם בעוד שכירים נהנים מרמה מסוימת של ביטחון תעסוקתי, עבור העצמאים והפרילנסרים הביטחון הזה לא קיים; הכנסתם תלויה בלקוחות ובעבודה שהם מצליחים לייצר, וחברות שנהנות משירותיהם יכולות להיפרד מהם בקלות, כמקובל ביחסי ספק־לקוח.
משבר הקורונה חשף את מורכבות הבעיה: העצמאים והפרילנסרים יכולים להישאר בלי הכנסה ברגע אחד. בישראל הדבר נכון גם בלי משבר בריאותי עולמי, למשל, כשפורצת מלחמה או בתקופה של מתיחות ביטחונית. (דה מרקר, סיון קלינגבייל ודפנה מאור - 04.05.20).
עובדים בשחור כדי לשרוד
תוסיפו על כל צרות העסקים והפגיעה האנושה בתזרים, את המגמה בקרב העובדים שיצאו בעל כורכם לחל"ת. כבר היום עובדים רבים הזקוקים לכספי הפיצויים הטמונים בפיטורים, מעדיפים לפתוח דף חדש במקום עבודה אחר ודורשים להכיר בהם כמפוטרים. המעסיקים, מצידם, לא יודעים מהיכן יביאו כסף לפדיון ימי החופשה, דמי ההבראה והפיצויים – אין כסף להעסיק ואין כסף לפטר.
בשל המצוקה הכלכלית אליה נקלעו עסקים רבים, יש חשש שהכלכלה השחורה — הנאמדת בכ–20% מהתוצר של ישראל — תתרחב. כלכלה שחורה מתפתחת בדרך כלל במצבי מצוקה כלכלית, כשהמסים גבוהים מדי וישנה תחושה של חוסר אמון במקבלי ההחלטות. נטל המס בישראל נמוך במקצת לעומת הממוצע במדינות OECD, ולכן אינו מהווה תמריץ עכשווי להעלמת מס. לעומת זאת, המצוקה הכלכלית, הסגר על ענפים שלמים, והחשש שהתמריצים הממשלתיים לא יגיעו לעסקים שנפגעו קשה מהווים תמריץ לפעילות כלכלית לא מדווחת.
סיכום הדברים עד כה אינו אופטימי, אם כי מציאותי. אנשים צריכים להכיר את המציאות הנרקמת מול העיניים ולהיערך לעתיד לבוא. לפחות בטווח הקצר המשכורות של כולנו עשויות להתכווץ וערכו של כוח העבודה צפוי לרדת. בנוסף, לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין כי למציאות שבה הממשלה צריכה להוציא מדינה שלמה מהבוץ יש מחיר והוא ייגבה בסופו של יום מאיתנו, האזרחים. המדינה תהיה חייבת להעמיס מיסים עצומים בשנתיים הקרובות, החל ממע"מ, דרך מס הכנסה וכלה במיסים חדשים שעדיין לא זכו לשם. בשורה התחתונה: מי שאין לו תיק השקעות מניב או נהנה מהכנסה פסיבית והכנסתו תלויה אך ורק מעבודה, צפוי להכניס פחות כסף, לפחות בחמש השנים הקרובות.
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ פיננסי מכל סוג שהוא ומומלץ להתייעץ עם יועץ פנסיוני ו/או פיננסי מוסמך עם רישיון.
יש לכם שאלות נוספות?
אנחנו כאן לכל דבר ועניין.
מוזמנים לפנות אלינו במייל לכתובת: info@rechasim.co.il
להתקשר אלינו למספר: 02-5455445
או ללחוץ על התמונה ונחזור אליכם בהקדם עם הצעה אטרקטיבית עבור התיק הביטוחי שלכם -
